יום ראשון, 3 ביולי 2011

נעים להכיר :)

היי/הייוש/הלו/או כל דרך אחרת שבה תרגישו רצויים שאומרים לכם בעצם... שלום.
בכל זאת... שלום... זו לא הדרך בה אנחנו מתחילים כמעט כל דבר בחיים שלנו?
שלום כשאנחנו נכנסים הביתה, שלום כשאנחנו עונים לטלפון, שלום כשמגיעים לבית הספר/לעבודה, שלום מבוייש כזה שנכנסים לאוטו של מישהו שנותן לך פעם ראשונה טרמפ עם החבר/ה או עם ההורים (רק אותי זה מבייש?)

פעם היו מסיעים אותי לכל מקום, עד שנאלצתי להיות עצמאי כביכול, להיות מספיק בוגר בשביל לנסוע לבד באוטובוס... לפעמים שעה לפעמים שעה וחצי ואפילו שעתיים כשאין כזה הרבה מזל (ולא... לא קיים דבר כזה מזל, נדבר על זה בהזדמנות אחרת...)
אהבתי שאבא שלי היה מסיע אותי... זה היה מין זמן איכות שלי ושלו, היום הוא לא סובל אותי (גם על זה נדבר*

בקיצור, שלום!

אז התחלנו להכיר קצת לא?

אני שרון שניר, (חלקכם אפילו מכירים את החלק של השם האמצעי שלי Smee) אז מה שבא לכם... אפילו שרוני...
אפילו שרונה, אפילו שר, אפילו שר ביץ' ואפילו שר רוז' ביץ'... לא כזה אכפת לי... אפילו שרון במבטא אמריקאי כזה... כמו שרון סטון, שאני פשוט ל א   ס ו ב ל!!! (ככה קראו לי בכיתה... רוב הרקדנים לפחות)
ואוו כמה שורות הקדשתי לשם שלי... אבל שם זה דבר חשוב... במקרה שלי לא הושקעה בו מחשבה רבה... אבל בכל זאת אנחנו צומחים מהשם שלנו...

כן כזה אני... פשוט אג'נדה מהלכת... ><

אז אני שרון שניר, בן 18 וחצי כרגע תל אביבי ירושלמי מבטן ומלידה.
עברתי 7 בתי ספר בחיים שלי... לא תמיד מבחירה...
האחרון והמוצלח מביניהם היה האקדמיה למוסיקה ולמחול... שם באמת למדתי והתבגרתי...
אני רקדן ושחקן לשעבר... למה לשעבר? די... יש דברים שפשוט צריך להשלים עם העובדה שאנחנו לא טובים בהם...

אני שרון שניר, בן 18 וחצי, כרגע תל אביבי, ירושלמי מבטן ומלידה, רקדן ושחקן לשעבר ואני בי סקסואל...
לא... אני הומו! אני חי עם בחור אחר שהנפש שלי מסורה בידיו כמו שלא הייתי יכול למסור בידי איש אחור או בידי אישה...

אני אומר שהנפש שלי תמיד מתחלקת לאחוזים 90 אחוזים לבן זוגי כרם ועוד 10 אחוזים שמסרתי לחברה הכי טובה שלי... וגם המראה שלי... גם אותה תכירו בהמשך... אי אפשר שלא להתאהב...
אתם בטח מתפלאים... אבל כזה אני... נותן את כל כולי לכל אחד שרק יבקש... אבל הנפש? מסורה בידי כרם והחברה הטובה שלי שאני בטוח שלעולם לא יחזירו לי אותה חזרה...

כי גם אם הם יחזירו... הרי לא יהיה מה להחזיר...או למה... ישאר רק הגוף החלול שמבחינתי הערך שלו כה גבוהה אך לא מספיק כדי לחיות ממנו או לקיים ממנו משהו...

כזה אני... דפוק!! ><

טוב אני כותב פה וצפים לי יותר מדי דברים בזיכרון... אולי אני אמשיך הלילה... אולי מחר...

בכל זאת.. תזכרו...

שרון
18
הומו
כרם
חברה טובה
תל אביב
ירושלים
משחק
מחול
אחוזים

הרי לא בשביל זה אנחנו חיים??? לא בשביל עצם הזיכרון???

אעעעעעעע שוב כל המוטוים הדפוקים האלה שאני לא מפסיק להמציא לעצמי וחי מהם...

2 comments:

  1. זה כזה שרון, כזה אמיתי ו-פשוט אתה...
    יעל (מהצד הירושלמי שלך)
    :)

    השבמחק